<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן ו'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
וקי"ל כשמואל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעים ולד של קיימא, והנולד למקוטעים ולא שהה ל' יום הוא ספק חי שיהא בן ז' ואשתהי, ספק מת שיהא בן ח' שלא יצא בחדשו, או בן ט' שלא נגמרה צורתו דסוגיין דעלמא אינה יולדת למקוטעים. ובפ"ק דר"ה [י"א ע"א] גבי בפסח נולד יצחק דמוקים קרא [בראשית י"ח] למועד אשוב אליך, דקאי בחג וקאמר ליה בניסן ושנה מעוברת היתה, סוף סוף כי מדלי מר ימי טומאה בצרי להו, אמר מר זוטרא אפי' למאן דאמר יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין יולדת לז' יולדת למקוטעין. ובפר' המפלת [נדה ל"א ע"א] המשמש מטתו ליום תשעים כאלו שופך דמים דאיכא שליש ימיה. ויש עוד קצת ראיה דקא משמע כלו לו חדשיו דלגבי אדם כעין כלו לו חדשיו דלגבי בהמה, דבפרק המילה [שבת קל"ו ע"א] ובפרק המקשה [חולין ס"ח ע"א] לגבי בהמה דקה טהורה יולדת לה' חדשים וגסה לט', משמע דשלמים הם. ובפ"ק דבכורות בברייתא בזמן הנולדים מייתי חתול לנ"ב יום ובהמה גסה טמאה לי"ב חדשים, ובתר הכי מייתי כשם שבהמה נתקללה מחיה אחד לשבע ומאי ניהו חמור מחתול כך וכו'. אלמא כי היכי דחתול תלוי בימים כך הנולדים לחדשים הם חדשים שלמים אעפ"י שאין זה מופת לגמרי.
<h2>דף מט.</h2>
והרשב"א ז"ל האריך בפר' הערל [יבמות פ' ע"ב] בהא דרשב"ג, והעולה מדבריו דנולד ודאי בח' בין גמרו סימניו בין לא גמרו אם לא שהה ספיקא הוי, ויבמה שעמדה ונתקדשה בלא חליצה בין אשת ישראל בין אשת כהן חולצת, דבהא ליכא מאן דפליג אלא רבי ולא קי"ל כוותיה. אבל בסתם תינוקת ונגמר סימני' אע"ג דלא שהה, כיון דרוב נשים לט' יולדות ולד מעליא. ולדין בדיעבד דנשאת כבר [בב"ד] סמכינן אדרבנן דפליגי עליה דרשב"ג, ואם אשת כהן היא אינה חולצת. אבל אם אשת ישראל חולצת אע"ג דנשאת כבר וכרשב"ג דהא פסק שמואל כותיה דרשב"ג דבעינן שהיה ל' יום. וקי"ל נמי דיום ל' כלפני ל' בפ' יש בכור [בכורות מ"ט ע"א] גבי פדיון הבן. וה"ה לשהיה דהכא דהא מפדיון גמר לה דכתיב [במדבר י"ח] ופדויו מבן חודש תפדה. ואין מקום כאן לההיא דפר' זה בורר [סנהדרין ל"א ע"א] כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו [הלכה כמותו], דהכא ברייתא היא ובתוספתא [שבת פט"ז ה"ד] נשנית. הילכך אשה זו אם שלא נודע שכלו לולד חדשיו ומת אפי' בתוך יום ל' ואעפ"י שגמרו סימניו, צריכה חליצה לכתחילה, ואפי' בדיעבד בשנשאת לישראל, אלא דאם נשאת לכהן פטורה. וכבר נתבאר הענין הב'.
